ברוב מקומות העבודה עם שבוע של 5 ימים, עובד מקבל 12 ימי חופשה בתשלום בשנה בחמש השנים הראשונות, 17 ימים בשנים 6 עד 8, ו-23 ימים מהשנה התשיעית ואילך. בשבוע של 6 ימים המספרים נקבעים בחוק חופשה שנתית, ומתחילים ב-14. הוותק נספר בשנים קלנדריות, שנה מלאה דורשת 200 ימי עבודה בפועל, ובסיום העבודה מקבלים כסף על ימים שלא נוצלו מהשנה השוטפת ומשלוש השנים שלפניה.
גילוי נאות: מידע חינוכי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. המספרים נכונים לנובמבר 2026 לפי חוק חופשה שנתית, צו ההרחבה לשבוע עבודה מקוצר וכל-זכות. בענפים מסוימים (שמירה, ניקיון, חברות כוח אדם, בנייה) ובשירות המדינה נקבעו ימים נוספים בהסכמים.
שבוע של 5 ימים: הטבלה לפי צו ההרחבה
צו ההרחבה בדבר מעבר לשבוע עבודה מקוצר חל על רוב מקומות העבודה שעובדים בהם 5 ימים בשבוע, והוא קובע ימי חופשה נטו (ימי עבודה, בלי שישי ושבת):
| שנת ותק | ימי חופשה נטו | כולל שישי ושבת |
|---|---|---|
| 1 עד 5 | 12 | 16 |
| 6 עד 8 | 17 | 23 |
| 9 ואילך | 23 | 31 |
23 הוא מספר קבוע מהשנה התשיעית: הוא לא ממשיך לעלות עם השנים.
מקומות עבודה שהצו לא חל עליהם
הצו לא חל, בין היתר, על מקום עבודה עם פחות מ-4 עובדים, על חברות ממשלתיות ועירוניות, על עובדי משק בית, ועל מקומות שהמעבר ל-5 ימים הוסדר בהם בהסכם קיבוצי. שם חל החוק בלבד, והוא נדיב פחות בוותק בינוני:
| שנת ותק | ימי חופשה נטו |
|---|---|
| 1 עד 5 | 12 |
| 6 | 14 |
| 7 | 15 |
| 8 | 16 |
| 9 | 17 |
| 10 | 18 |
| 11 | 19 |
| 12 ואילך | 20 |
בכל מקרה העובד מקבל את הגבוה מבין החוק לצו.
שבוע של 6 ימים: הטבלה לפי החוק
כאן המספרים נקבעים בחוק חופשה שנתית, ולא בצו:
| שנת ותק | ימי חופשה נטו | כולל שבתות |
|---|---|---|
| 1 עד 5 | 14 | 16 |
| 6 | 16 | 18 |
| 7 | 18 | 21 |
| 8 | 19 | 22 |
| 9 | 20 | 23 |
| 10 | 21 | 24 |
| 11 | 22 | 25 |
| 12 | 23 | 26 |
| 13 ואילך | 24 | 27 עד 28 |
בני נוער עד גיל 18 זכאים ל-18 ימי חופשה בשנה, בלי קשר לוותק, ומי שעבד רק חלק מהשנה מקבל חלק יחסי.
איך מחשבים: שנים קלנדריות, 200 ו-240 ימים
הוותק נספר לפי שנים קלנדריות (ינואר עד דצמבר), לא לפי יום תחילת העבודה. מי שהתחיל באוקטובר 2024 נמצא ב-2026 בשנת הוותק השלישית, בדיוק כמו מי שהתחיל בינואר 2024.
עבדתם כל השנה הקלנדרית אצל אותו מעסיק: עם 200 ימי עבודה בפועל לפחות (ימי מחלה בתשלום נספרים כימי עבודה) מקבלים את מלוא הימים בטבלה. פחות מ-200, מקבלים חלק יחסי מהימים ברוטו (העמודה שכוללת שישי ושבת), ושבר מעוגל כלפי מטה.
התחלתם או סיימתם באמצע השנה: הסף הוא 240 ימי עבודה באותה שנה. פחות מזה, חלק יחסי מהימים ברוטו, ושבר מעוגל כלפי מטה.
דוגמה: עובדת בשבוע של 5 ימים התחילה לעבוד באפריל ועבדה עד סוף השנה 180 ימים. זו שנה חלקית, והסף הוא 240. החישוב נעשה על 16 הימים ברוטו, לא על 12 ימי העבודה: 16 × 180 ÷ 240 = 12 ימי חופשה ברוטו, כלומר שבוע ועוד 5 ימים. בשבוע המלא יש שישי ושבת, ולכן היא רשאית להיעדר 10 ימי עבודה. חישוב שגוי על הימים נטו (12 × 180 ÷ 240) היה נותן רק 9. בשנה הבאה, אם תעבוד 200 ימים לפחות, תקבל את כל ה-12.
חופשת לידה אינה נחשבת ימי עבודה לעניין סף ה-200. מי שעבדה 170 ימים ויצאה לחופשת לידה צוברת חלק יחסי.
משרה חלקית: אותם ימים, ערך שונה
עובד במשרה חלקית צובר את אותו מספר ימי חופשה כמו עובד במשרה מלאה. ההבדל הוא בתשלום: על כל יום חופשה הוא מקבל את השכר הרגיל שלו ליום, שהוא נמוך יותר. עובד בחצי משרה עם ותק של 3 שנים זכאי ל-12 ימים, ועל כל אחד מהם מקבל מחצית ממה שהיה מקבל במשרה מלאה. יש מקומות שבהם הצבירה יחסית להיקף המשרה, אבל אז גם הניכוי על כל יום חופשה יחסי.
כמה משלמים על יום חופשה: השכר הרגיל, ובשעתיים ממוצע של 3 חודשים
עובד חודשי מקבל את המשכורת הרגילה, והמעסיק לא מנכה ממנה את ימי החופשה. אם השכר כולל עמלות או פרמיות קבועות, גם הן נכללות בשכר הרגיל לעניין דמי החופשה.
עובד שעתי או יומי מקבל לפי סעיף 10 לחוק את השכר היומי הממוצע: השכר ברוטו ב-3 החודשים שלפני החופשה, חלקי 90, כפול מספר ימי החופשה ברוטו (כולל שישי ושבת). אם 3 החודשים האחרונים לא היו מלאים, לוקחים את 3 החודשים הרצופים שבהם עבד הכי הרבה ימים בשנה שלפני החופשה.
דוגמה: עובד שעתי בשבוע של 5 ימים הרוויח 10,000 ₪, 8,000 ₪ ו-9,000 ₪ ב-3 החודשים שלפני החופשה, 27,000 ₪ בסך הכול. השכר היומי הממוצע הוא 27,000 ÷ 90 = 300 ₪. על שבועיים חופשה (14 ימים ברוטו, 10 ימי עבודה) הוא מקבל 300 × 14 = 4,200 ₪. יש מקומות עבודה שמחשבים לפי ימי עבודה בלבד: שכר הרבעון המלא ביותר חלקי 65 (3 × 21.67) בשבוע של 5 ימים, או חלקי 75 בשבוע של 6 ימים, כפול ימי החופשה נטו.
דמי חופשה הם שכר לכל דבר: מנוכים מהם מס, ביטוח לאומי וביטוח בריאות, מפרישים מהם לפנסיה, והם נכללים בשכר הקובע לפיצויים. דמי נסיעות לא משולמים על ימי חופשה. מי שיוצא ל-7 ימים רצופים או יותר רשאי לבקש את דמי החופשה מראש, ואז הם משולמים לפחות יומיים לפני היציאה. ומי שעובד בשכר אצל מעסיק אחר בזמן החופשה מאבד את הזכות לדמי החופשה על אותם ימים.
עובדים שעתיים: 75 ימים, ואחרת 4%
עובד בשכר שעתי או יומי זכאי לחופשה רק אם הועסק לפחות 75 ימים רצופים אצל אותו מעסיק, או שיש לו הסכם בכתב לתקופה של יותר מ-74 ימים. אם לא, הוא לא צובר ימים, אבל בסיום העבודה זכאי לתוספת של לפחות 4% מהשכר.
כמה מותר לצבור
הכלל: מנצלים את החופשה בשנה שבה נצברה. בהסכמת המעסיק אפשר לנצל רק חלק, אבל לפחות 7 ימים בשנה, ולהעביר את היתרה לשתי שנות העבודה הבאות. שתיקה של מעסיק שלא מוציא את עובדיו לחופשה נחשבת הסכמה לצבירה.
האם ימים "נמחקים": מעסיק יכול למחוק ימים צבורים רק אם יוכיח שאפשר לעובד לצאת לחופשה, והעובד לא יצא מסיבות שתלויות בו, למשל סירב. אם המעסיק מנע את החופשה, הוא לא יכול למחוק אותה. ימים שלא נוצלו בגלל מילואים או מצב חירום אפשר לצבור גם בלי הסכמת המעסיק, בתנאים שנקבעו.
פדיון: כמה כסף מקבלים בסיום העבודה
בסיום העבודה מקבלים תשלום על ימי חופשה שלא נוצלו מהשנה שבה העבודה הסתיימה ומשלוש השנים הקלנדריות שלפניה. אם התלוש מציג יתרה גבוהה יותר, וזו יתרה נכונה, אפשר לפדות לפי התלוש גם מעבר לשלוש השנים. אסור לשלם "פדיון" במהלך העבודה במקום חופשה בפועל, ותשלום כזה גם לא מקוזז מהפדיון בסוף.
מי קובע מתי יוצאים לחופשה
המעסיק קובע את המועד, אבל חייב להתחשב בבקשות ולנמק סירוב בטעמים סבירים.
חופשה של יותר מ-7 ימים (כולל שישי ושבת) דורשת הודעה של המעסיק לפחות שבועיים מראש. בלי הודעה כזו, הוא לא יכול לנכות את הימים מהיתרה.
יום אחד לבחירתכם בכל מועד, ויום נוסף מרשימת ימי הבחירה בחוק, עם הודעה של 30 יום מראש. המעסיק לא יכול להתנגד.
חלוקה לחלקים אפשרית בהסכמה, בתנאי שלפחות 7 ימים רצופים.
ימים שלא נספרים כחופשה: חג שלא עובדים בו, מילואים, מחלה עם אישור, ימי אבל, ויום הבחירות. אם חליתם באמצע החופשה, החופשה נעצרת והימים נרשמים כימי מחלה.
בתקופת הודעה מוקדמת אסור לכפות חופשה, אלא בתום לב ומצורכי העבודה, ובכל מקרה לפחות 14 ימים מתקופת ההודעה לא חופפים לחופשה. פרטים במדריך הודעה מוקדמת.
איך בודקים בתלוש
המעסיק חייב לפרט בתלוש כמה ימי חופשה נוצלו, כמה שולם עבורם ומה היתרה. אם היתרה לא תואמת את הטבלה, התחילו בבירור מול מחלקת השכר. אם זה לא נפתר, אפשר להגיש תלונה ליחידת האכיפה של משרד העבודה או תביעה לבית הדין לעבודה. עוד על קריאת התלוש: תלוש שכר.
טעויות נפוצות
- לחשוב שהימים עולים כל שנה. בצו, 23 הוא התקרה מהשנה התשיעית.
- לספור ותק מיום תחילת העבודה במקום בשנים קלנדריות.
- להניח שעובד בחצי משרה מקבל חצי מהימים. הוא מקבל את כל הימים, בערך יומי נמוך יותר.
- לוותר על חופשה "בהסכמה". ויתור כזה אינו תקף.
ראו גם זכויות עובדים ודמי מחלה.
המקורות: חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, סעיפים 10-12; צו הרחבה בדבר מעבר לשבוע עבודה מקוצר; כל-זכות: חופשה שנתית, חישוב מספר ימי החופשה השנתית, תשלום דמי חופשה.
הדף מסביר כללים ומספרים כפי שהם נכון לתאריך העדכון שלו. הוא לא בודק את המצב האישי שלכם. לפני החלטה על סכום, מסלול או מוצר, בדקו את הנתונים מול הגוף הרשמי, ואם המקרה מורכב פנו לבעל מקצוע מתאים, כמו רואה חשבון, יועץ מס, יועץ פנסיוני בעל רישיון או עורך דין, לפי הנושא. ההחלטה נשארת שלכם.
התוכן נבדק מול מקורות רשמיים ומוסמכים: הביטוח הלאומי, רשות המסים, בנק ישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רשות שוק ההון, רשות ניירות ערך, gov.il, כל זכות ונוסחי החוק (עדכני לנובמבר 2026). אין לנו קשר לגופים האלה. איך אנחנו בודקים